אז אחרי החתונה (שהייתה כיפית בטירוף, ומשחררת ופשוט משגעת) מישהו מסוים ואהוב, עשה לי הפתעה.
אני אוהבת הפתעות.
ממש ממש אוהבת.
יש סיפור רקע להפתעה הזאת: הלכנו לקניון, והיה מעיל ממש יפה שישר קיבל את הכינוי "מעיל ציפורים", למרות שהוא לא מעיל, ואין עליו ציפורים. "עליונית נוצות" (?) תהיה הגדרה יותר מדויקת אבל הוא לעולם יהיה המעיל ציפורים שלי.
אז הלכנו (אני והאהוב) ומדדנו כל מיני דברים, בין השאר המעיל, והמעיל היה קטן (XS, כמעט התלהבתי שהמידה התאימה לי, אבל לא). בכל מקרה - הסתובבתי עם המעיל עליי בחנות איזה רבע שעה בתקווה שאני אבין שהוא לא קטן והנה הוא מתרחב והנה הוא מתאים לי.
אבל זה לא קרה.
אז החלטתי שזאת יד הגורל,
והחזרתי את המעיל (בעצב רב) לקולב, זה אחרי שמיציתי את כל האפשרויות (בדקתי בקופות, בתאי מדידה, הכל)
אז המישהו המסוים ניסה לשכנע אותי ללכת לבדוק בסניף אחר, 
אבל אני עצלנית מטבעי, אז כמובן שלא טרחתי לעשות את זה - וחתמתי את זה עם התירוץ של - It just wasn't meant to be.

ואז
אחרי כמה ימים,
קרה הדבר
אני נכנכסת לחדר שלי, ועל המיטה מונח לו ברוב הדרו
המעיל ציפורים שלי.
שלי שלי שלי. :). מוהאהאהא.
איזה אהוב יש לי, אין מילים לתאר. יודע איך להעלות לי חיוך על הפנים.

אז עכשיו יש לי מעיל ציפורים, שכמו שאמרתי הוא לא מעיל, ואין עליו ציפורים - הוא פשוט מן עליונית ז'קט עם ספק שערות ספק נוצות ספק גדילים. והוא שחור ומיוחד ויפה. 
שניתן לתמונות לדבר בעצמן אחרי שחפרתי?

נ.ב
מבטיחה שאני אתחיל לצלם תמונות של אווטפיטים עם מצלמה ראויה באור יום. מבטיחה, מתישהו.
אחרי התק' מבחנים אולי. (יש לי רק עוד שבועיים להשתמש בתירוץ הזה).

אני אהיה כנה לגמרי, מה זה עפתי על התמונה הזאת.

שימו לב לנעלי הבית וה-אגס שמפוזרות להן בחן על הרצפה

כן, החדר שלי זה לא מקום מסודר.

אלינור.